Moving On

כל שנה אני כאילו לא מכירה את הבחורה שדיברה בפוסט לפני.

כמה נאיבית אפשר להיות לפעמים..

תיכף 25. וואו.

זה מספר שמלחיץ אותי. מבחינת גיל כמובן..

אז.. לעדכון השנתי? נראה לי זה פשוט יהפוך לשנתי.. חח

אז אני ואור נפרדנו. התגלה כפסיכופט..
בשבילו עזבתי את העבודה בבר.. טוב חלקית.. גם רציתי בסופו של דבר לעבור לעבודת יום..

הפסקתי לדבר כמעט עם כל הידידים שלי.. או בעיקר הסתרתי את העובדה עם מי מהם היה לי קטע..

הריבים הבלתי פוסקים היו פשוט בלתי נסבלים..
על המשקל שלי.. הבטן שיוצאת החוצה..

על העבודת לילה..

על הידידים האלו שרק רוצים כנראה לזיין אותי..

והיה גם הרבה טוב אבל בדיעבד הרע שהתעלמתי ממנו היה ממש חמור..

בכיתי כל כך יותר מדי ביחסים האלה...

אבל גם עכשיו לא הרבה יותר טוב...

עברתי לעבודת יום - פעוטון. 

אני מאוהבת בעבודה שלי.. התינוקות והפעוטות מהממים ומתוקים..

כן העבודה גם מתישה הרבה פעמים.. אבל היא שווה מבחינתי כל רגע שאני מעבירה שם..

העבודה הזו בסופו של דבר נתנה לי הזדמנות ללמוד במקביל, וסיימתי בהצלחה את הקורס ציפורניים..

מה שמזכיר לי שצריך ללכת לאסוף את התעודה שלי..

אחרי הפרידה החלטתי לעצור לרגע, יותר נכון חצי שנה..

לא לעשות כלום.. כמו שאנשים לוקחים חופשה בחו"ל ל3 חודשים חצי שנה..

לי לא היה את זה.. אז החלטתי לעשות את זה אבל בתנאי בית... נקרא לזה ככה..

וישר אחרי הפרידה כמעט איכשהו בטעות שוב נכנסתי ליחסים..

אז בוא נדבר על נשיקה סתירה?

זה קרה לגמרי בטעות ולא היה מתוכנן.. בכלל לא רציתי להכנס לשום דבר עם אף אחד..

אבל הייתי מבואסת ממה שקרה עם האקס ונכנסתי ללופ של "מה לא בסדר בי"

ובמקרה א' היה שם (די אין לי כוח להמציא כבר שמות מזויפים, חלאס)

בבר של חברים שלנו.. בבר שבו הכרנו.. בבר שבו בכיתי בגלל גאורג.. וא' תמך בי..

אני לא בדיוק זוכרת איך זה קרה.. אני רק זוכרת ששתינו, שאיכשהו הוא עשה לי מסאז' ברגליים

נשארנו אחרונים, בכיתי, הוא תמך בי, נישק אותי..

ואם אני לא טועה גם חזרנו ביחד באותו היום ושכבנו.. אבל זה לא מה שחשוב..

אני חושבת שמאותו הרגע לא הייתי ככה מבולבלת בחיים שלי..

אחרי כשבוע הוא בא אליי וביקש שנהייה אקסקלוסיביים..

טוב, הוא הודיע שהוא לא מתכוון להיות עם אף אחד אחרת בזמן שהוא איתי..

אני הסכמתי ואמרתי שגם ככה לא היה לי שום תכנון לעשות שום דבר עם אף אחד בזמן הקרוב.
היו לו רגעים חמודים שדיברנו עם אנשים והוא היה זורק "כבר 24 יום אני לא ישן כמו שצריך"
שזה היה שווה ערך לימים שיצאנו.. ספר את הימים..

כמה פעמים מצד שני הוא התעקש לקחת הכל לאט כי הוא לא חושב שהתגברתי על אור..

ואז הוא היה מגיע אליי הביתה לבשל לי, וגם לשותפה(!), וכל רגע פנוי שיש לו היה מבלה איתי..

ואז משום מה הסקס שלנו הסתכם ב"טוב גמרת, עכשיו תורי, יאללה סגרנו עניין"

ויש את הרגעים הוא מחבק אותי כאילו אני הדבר הכי יקר לו בעולם.. שבאחד מהם התוודאתי שאני מתחילה

להרגיש אליו דברים, והוא אמר לי "מה את חושבת אני לא אוהב אותך? אני רק מחכה לרגע שאתאהב בך.."

ואז כששאלתי למה הוא איתי הוא אמר לי "כיף לי", וכשניסיתי להבין איך זה רק כיף, הוא פשוט ענה "מה את רוצה שאני אשקר לך?"

והוא נסע לחו"ל, ונתן לי לדאוג לדבר היקר לו בעולם, הכלבה שלו.. וגם הביא לי מתנות מתוקות..

שלא לדבר על זה שמסתבר שגם אמא שלו הביאה לי מתנות..

אבל לא משנה כמה אנסה לטפל בו.. הוא לא יתן לי.. וגם לא לדאוג לו..

אבל מה שהכי שבר אותי.. זה אחרי ששלחתי לו תמונה אישית.. נו כזו.. שלא צריך לפרט באמת..

הוא פשוט פתח ולא הגיב וכשביקשתי תגובה קיבלתי "אל תהיי קריפית, רגע משתעל את הנשמה שלי חצי מקיא"

וכן, הוא חולה.. אבל זה פשוט כל כך לא תירוץ ונמאס לי להמציא לו תירוצים..

כן יכול להיות הוא כל כך חולה שבכלל לא מעניין אותו מה הוא רואה.. אבל בסופו של דבר זה פוגע.

אפשר היה להגיב בצורה כל כך הרבה יותר טובה.. "מאמי אני חולה.. באמת שלא במצב רוח לזה.."

ולא משנה כמה הוא לא רגיש, אני כן..

וכל המחוות שהיו.. לא מחפות על ההתנהגות השלילית..

עד מתי כל התסבוכות האלו..

נמאס לי לשחק בנשיקה סתירה.

Jess.